<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן כ"ו</h1>
<h2>דף יט.</h2>
ושלישי דנקט רב הונא אמתניתין קאי דקתני ג' ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזירת שבעה, ולא קיי"ל הכי אלא אפילו שעה אחת, ואי מפרשינן עד הערב לילה צריכא למימר עד ולא עד בכלל שירחוץ קודם הלילה, ואנן דנהיגינן ברחיצה גזירת ל' דדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם (פסחים נ' ב'), הויא לדידן כגילוח וגיהוץ ואפילו עברו שמונה ימים צריך להמתין מרחיצה וגילוח וגיהוץ עד הערב, והדין נותן כיון שלא התירו אלא מפני הרגל צריך להמתין עד סמוך ללילה שאז ניכר שבשביל הרגל הותר, ואע"ג דשאר בני אדם רוחצין בהשכמה, והא דאמרינן (תענית ט"ו ב') ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת אלמא דחיישינן לטירדא ומקדמינן, הני מילי שאר בני אדם אבל אבל לא, וכן היה נוהג רבי יואל הלוי, ורבי אבי העזרי בנו הביא דוגמא לדבר מדאמר פרק קמא דנזיר (ד' ב'), אבשלום נזיר עולם היה ומגלח מערב שבת לערב שבת, אי הכי מאי איכא ביניה לשאר אחוה, יו"ט שחל להיות באמצע שבת, אי נמי לגלוחי מצפרא דאילו אחוה מגלחין ואילו איהו לא מגלח עד פניא, אלמא אע"ג דאחוה מגלחי מצפרא איהו דלא אישתרי אלא מפני כבוד השבת לא מגלח עד הערב הכא נמי גבי אבל, ומיהו אע"ג דנהוג רחיצה מגזירת ל' מיהו כשחל רגל בתוך שבעה לא מחמרינן כולי האי ושרי לרחוץ סמוך לערב רק שלא יגלח, ומותר להחליף דגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם עד כאן יסוד אבי העזרי, ואחרי שההלכות גדולות ורבי שמואל ורבי אברהם ב"ר דוד ורבי יצחק ב"ר אשר ורבי יצחק ב"ר מרדכי אוסרין עד הלילה נכון הוא להחמיר, ואע"פ כן נהגו בו להיתר, וכן מצאתי שכתב רבינו שמואל שאסור ברחיצה עד הערב, סמוך לחשיכה ירחץ בין בחמין בין בצונן, דהאי עד הערב ליכא לפרש עד היום טוב, דהא אשכחן בברייתא דלעיל (מו"ק י"ט ב') דמותר לגלח ערב הרגל וה"ה [רחיצת] חמין, ולא ידענא אמאי פירש בקונטרס ולערב רוחץ בצונן, ועוד דסתם רחיצה אינה אלא בחמין עד כאן לשונו.
